כתבת ynet על מיקה אופיר-בכר ז"ל מציפה מצב שבו צעירים ומשפחותיהם נאלצים לנווט בין מערכות הבריאות, הרווחה והחינוך, מבלי שתמיד קיים גורם אחד שמקבל אחריות על התהליך כולו.
אביה של מיקה מתאר כיצד ילדים רבים נופלים "בין המשרדים, בין הכיסאות". התוצאה היא מעבר בין אשפוזים, מסגרות טיפוליות ובתי מגורים, לעיתים ללא תוכנית המשך ברורה וללא רצף מקצועי.
מיקה שהתה במשך שנתיים בבית הספר ובפנימיית בני ארזים. המסגרת העניקה לה שגרה שכללה לימודים, פעילויות וליווי המותאם לבני נוער המתמודדים עם מצבים מורכבים.
שולמית בלנק ובני ארזים מדגישים כי אי אפשר לצפות ממשפחות לנהל לבדן את המאבק הבירוקרטי. נדרש שיתוף פעולה אמיתי בין כל הגורמים, העברת מידע מסודרת ותוכנית אישית שתלווה את הצעיר גם במעבר בין מסגרות.
כאשר האחריות מתחלקת בין מספר מערכות, אסור שהצעיר עצמו ייעלם ביניהן.
